נוגדי חמצון כטיפול למניעת טרשת עורקים ומחלת לב כלילית
פרופסור דוד רוט
טרשת עורקים
טרשת עורקים היא תהליך דלקתי המתפתח בדופן העורק כתוצאה מפעולתם של גורמי סיכון. התהליך הדלקתי כולל יצור רדיקליים חופשיים שהם חומרים מחמצנים חזקים הגורמים נזק לדופן העורק ומעודדים את התקדמות טרשת העורקים. עובדה זו העלתה את ההשערה כי חומרים שהם נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים) עשויים להועיל בנטרול הרדיקליים החופשיים ובעיכוב טרשת העורקים.
ויטמינם סי (C) ו אי (E) ובטא קרוטן הם נוגדי חמצון טבעיים המצויים ממגוון פירות וירקות. תזונה תזונה עשירה בפירות וירקות נחשבת לבריאה. מחקרים קטנים רבים הציעו מנגנונים נוגדי חמצון בהם עשויים ויטמינים אלה להועיל בעיכוב התפתחות טרשת עורקים.
כתוצאה ממחקרים אלה התחזקה ההשערה בדבר התועלת שבנוגדי החמצון. והחלו מבוצעים מחקרים שמטרתם היתה לבדוק האם יש קשר בין תוספת ויטמינים מעכבי חמצון אלה להגנה מטרשת עורקים ומחלת לב כלילית.
ויטמינים נוגדי חמצון למניעה ראשונית של מחלה כלילית
ויטמין E
ויטמין E נבדק בתחילה במחקר אפידמיולוגי תצפיתי: שאלונים כוללים שאלות בנוגע לצריכת ויטמין E נשלחו ל 88,000 אחיות בארה”ב. נמצא כי אלה שנטלו לפחות 100 יחידות ויטמין E ביום היו בסיכון קטן יותר משמעותית לפתח התקף לב לעומת אלה שלא נטלו ויטמין E. מחקר דומה בוצע לגבי 40,000 רופאים בארה”ב והעלה תוצאות דומות. מחקר שלישי דומה כלל 34,000 נשים לאחר גיל המעבר, וגם כאן נמצא שאלה שדווחו על נטילת ויטמין E היו בסיכון קטן יותר למוות ממחלת לב. מחקרים אלה עוררו תקוות גדולות אך הקשר שהראו בין נטילת הויטמין לירידת הסיכון להתקף לב היה קשר נסיבתי ולא קשר סיבתי. בכדי לבדוק האם קיים קשר סיבתי בוצעו שני מחקרים ראנדומלים כפולי סמיות: מחקר מפינלנד שכלל 27,271 גברים שחולקו לשתי קבוצות אחת טופלה בוויטמין E מדי יום והשנייה בפלסבו. לאחר מעקב של 6 שנים לא נמצא הבדל בין הקבוצות בשעור התקף הלב או מות מסיבה לבבית. מחקר דומה נוסף שכלל 4495 משתתפים הראה גם הוא תוצאות דומות, כלומר חוסר הבדל בין מקבלי ויטמין E למקבלי הפלסבו מבחינת שעור התקפי הלב והתמותה מסיבה לבבית. מחקרים אלה הוכיחו שאין לתוסף ויטמין E ערך מגן מפני טרשת עורקים וסיבוכיה.
בטא קרוטן
גם התועלת מנטילת בטא קרוטן נבדקה במחקרים ראנדומליים כפולי סמיות בדומה לויטמין E: מחקר אשר כלל 18,000 גברים ונשים – חציים נטלו תוסף בטא קרוטן וחציים נטלו פלסבו. לאחר מעקב של 4 שנים נמצאה נטייה לעליה בשיעור התמותה ממחלת לב בקרב נוטלי הבטא קרוטן! כלומר לא רק שלא נימצא יתרון בנטילת ויטמין זה- יתכן שנטילתו גורמת לנזק. מחקר דומה נוסף כלל 22,071 רופאים שחציים נטלו בטא קרוטן וחציים פלסבו. גם מחקר זה הראה שעור דומה של התקפי לב ותמותה ממחלת לב בשתי הקבוצות. במחקר נוסף כלל 39,876 אחיות חולקו לשתי קבוצות אחת טופלה בתוסף בטא קרוטן והשניה בפלסבו. גם מחקר זה הראה שלבטא קרוטן לא הייתה השפעה על מחלת לב או התקף לב. ולבסוף מחקר מפינלנד שכלל 27,271 משתתפים חציים נטלו בטא קרוטן וחציים פלסבו עם מעקב של 6 שנים. גם תוצאות מחקר זה כמו תוצאות המחקרים הקודמים הראה חוסר תועלת בבטא קרוטן כטיפול למניעת מחלת לב.
כלומר בדומה לויטמין E גם לגבי בטא קרוטן המחקרים הוכיחו כי לנטילת תוסף בטא קרוטן אין ערך מגן מפני טרשת עורקים.
ויטמין C
מחקרים אפידמיולוגיים לגבי התועלת בויטמין C למניעת מחלת לב הראו תוצאות סותרות. מספר מחקרים הראו תועלת ומחקרים אחרים שללו תועלת. אולם מחקרים כאלה כאמור לעיל מראים לכל היותר קשר נסיבתי ולא מסוגלים להוכיח קשר סיבתי.
במחקר ראנדומאלי שבדק נושא זה נכללו 14,641 רופאים שחציים שנטלו ומטמין C וחציים נטלו פלסבו. לאחר מעקב של 8 שנים התברר כי לויטמין C לא היה כל השפעה על תחלואה לבבית או על תמותה.
סיכום: כל המחקרי המניעה הראשונית שהשוו טיפול בויטמינים נוגדי חמצון לפלסבו הראו חוסר תועלת בויטמינים נוגדי החמצון כטיפול למניעת סיבוכי טרשת עורקים כלומר מניעת התקף לב וממות וסיבה לבבית.
ויטמינים נוגדי חמצון למניעה שניונית של מחלה כלילית
מחקרים שבדקו את ההשפעה של ויטמינים נוגדי חמצון על מניעת התקף לב חוזר בחולים עם מחלת לב כרונית לא הראו יתרון לטיפול בויטמינים אלה:
במחקר פיני חולקו המשתתפים ארבע קבוצות: אחת קיבלה ויטמין E השניה בטא קרוטן השלישית את שני הויטמינים יחד והרביעית פלסבו. לאחר מעקב של 5 שנים היו יותר מקרי מוות מסיבה לבבית בקבוצה שקיבלה את שני הויטמינים ובקבוצה שקיבלה בטא קרוטן. הקבוצה שקיבלה ויטמין E היתה דומה לקבוצת הפלסבו- בשתיהן היתה תמותה דומה.
מחקר שכינויו HOPE, בדק את השפעת ויטמין E על חולים עם מחלת לב כלילית כרונית או סכרת. במחקר נכללו 9,541 חולים חציים קיבלו ויטמין E וחציים פלסבו. לאחר מעקב של 4.5 שנים לא נמצא כל הבדל בין הקבוצות מבחינת שיעור התקפי לב, ארועים מוחיים או תמותה מסיבה לבבית.
מחקר שנקרא ״ The Heart Protection Study״ כלל 20,536 חולים עם מחלה כלילית כרונית אשר מחציתם קיבלו שילוב של ויטמין E ויטמין C ובטא קרוטן, ומחציתם השניה קיבלו פלסבו. לאחר מעקב של 5 שנים לא היה הבדל בין הקבוצות מבחינת שכיחות התקף לב או תמותה.
מחקר שכלל נשים בלבד חולקו 8,171 נשים לקבוצות שקיבלו ויטמין E ויטמין C ובטא קרוטן, לבד או כטיפול משולב. לאחר מעקב של מעל 9 שנים לא נראה כל הבדל בין הקבוצות מבחינת תחלואה לבבית.
מחקר שנקרא GISSI prevention trial כלל 11,323 חולים לאחר התקף לב, אשר קיבלו ויטמין E בלבד או אומגה 3 בלבד או שילוב של ויטמין E עם אומגה 3 או פלסבו. לויטמין E לא היתה כל השפעה על תחלואה לבבית. לאומגה 3 לעומת זאת היתה השפעה מיטיבה.
מחקר מקימבריג שכונה CHAOS כלל 2,002 חולים שחציים קיבלו ויטמין E וחציים פלסבו מעקב של שנה הראה פחות התקפי לב בקבוצת הויטמין E אך ללא הבדל בתמותה.
מחקר שכונה SPACE כלל 196 חולים עם אי ספיקת כליות מטופלים בדיאליזה. חציים טופלו בויטמין E וחציים בלפסבו. לאחר מעקב של כשנה וחצי היו פחות התקףי לב, ארועים מוחיים ותעוקה בקבוצה שקיבלה ויטמין E.
סיכום: הרוב המכריע של המחקרי המניעה השניונית שהשוו טיפול בויטמינים נוגדי חמצון לפלסבו הראו חוסר תועלת בויטמינים נוגדי החמצון, מלבד המחקר שעסק בחולי דיאליזה אך זה- בניגוד למחקרים- האחרים כלל מעט מאד חולים ולכן אמינותו פחותה משל המחקרים האחרים.
נוגדי חמצון נוספים
פרובוקול (Probucol)
תרופה בעלת תכונות נוגדות חמצון, נבדקה במחקר ראנדומאלי שכלל חולים עם טרשת עורקים היקפית. במחקר זה לא היה כל יתרון לפרובוקול בהשווה לפלסבו במניעת התקדמות של טרשת עורקים.
פלאבאנואידים (Flavanoids)
הם מעכבי חמצון המצויים בשוקולד מריר וביין אדום. מחקרים אפדמיולוגיים הראו יתרון בריאותי בשתיה מתונה של יין ואכילת שוקולד מריר אך מחקרים אלה אינם מוכחים קשר סיבתי בין השוקולד או היין והתועלת הבריאותית. מחקרים ראנדומליים שכן עשויים להראות קשר סיבתי לא בוצעו לגבי שוקולד ויין. לכן התועלת בהם ובפלבנואידים אינה ודאית כלל.
סיכום
מחקרים רבים חזרו והראו חוסר תועלת של ויטמינים נוגדי החמצון כטיפול למניעת סיבוכי טרשת עורקים או מחלה כלילית. גם נוגד חימצון שאינו ויטמין הפרובוקול אינו מועיל מבחינה זו. לגבי פלאבאנואידים לא בוצעו מחקרים שיכולים להוכיח תועלת בריאותית הקשורה בהם.
אין ספק כי ההשערה בדבר התועלת הבריאותית בנוגדי חמצון מאד קוסמת, אחרת לא ניתן להסביר מדוע למרות חוסר התועלת המוכח- רבים כל כך משוכנעים שלנוגדי החמצון תועלת בריאותית חד משמעית.
מבחינה מדעית קלוש הסיכוי שיש ממש בהשערה בדבר התועלת בנוגדי החמצון. זאת בשל העובדה שההשערה הזו הועמדה למבחן במחקרים רבים והתוצאות די חד משמעיות- אין תועלת בנוגדי חמצון.
אלה המוסיפים להחזיק בהשערה חרף תוצאות המחקרים מנמקים זאת כך:
״נכון שכל נוגדי החמצון שנבדקו אינם מועילים, אך יתכן כי עדיין לא התגלה נוגד החמצון היעיל. לכשימצא נוגד החמצון הזה תוכח נכונותה של ההשערה״.
לדעתי נימוק זה מעביר אותנו מתחום המדע לתחום האידאולגיה או הדת. טענה כזו בדבר נוגד חמצון אולטימטיבי שומטת את קרקע מהיכולת לתכנן מחקר שיפריך את ההשערה. כל נוגד חמצון חדש שיבדק וימצא לא מועיל לא יפריך את ההשערה, כיון שתמיד יתכן שבעתיד ימצא נוגד חמצון אולטימטיבי יעיל.
תזונה ים תיכונית הוכחה כתזונה בריאה. תזונה זו מבוססת על פירות ירקות ודגניים, דגים, עוף ומוצרי חלב, השמן בשימוש הוא שמן זית, ויין אדום נצרך במתינות. הנטיה האנושית היא לבודד מהמכלול מרכיב אחד שהוא שאחראי לערך הבריאותי של התזונה. זה הצורך אותו ממלאים נוגדי החמצון (הקיימים בפירות ירקות ויין אדום). אך על מה מבוסס הביטחון שיש מרכיב יחיד כזה? סביר יותר שמרכיבים רבים הקיימים בתזונה הים תיכונית (ומרכיבים אחרים החסרים בה- כמו עודף שומן רווי ושומן טראנס) מקנים לה את ערכה הבריאותי.