התקף לב - טיפול

הטיפול המיידי באוטם מכוון לפתיחת העורק החסום וחידוש זרימת הדם לשריר הלב. כלומר קיצור זמן האסכמיה. ככל שזמן האסכמיה קצר יותר הנמק כלומר האוטם יהיה קטן יותר ויגרום לפחות סיבוכים. לכן חשוב להגיע לבית חולים מהר ככל האפשר. הטיפול המקובל כיום לפתיחת העורק החסום הוא הרחבת העורק על ידי בלון ותומכן בצנתור דחוף. בנוסף ניתן טיפול תרופתי במטרה למנוע הווצרות קריש דם חדש שיחסום את העורק. יש מקרי אוטם בהם העורק לא חסום לחלוטין ולכן ביממה הראשונה מספיק לטפל בתרופות במטרה למנוע צמיחה של קריש הדם וחסימה מלאה של העורק. הצנתור במקרה זה דחוף פחות ומתבצע לרוב בתוך 48 שעות

במקביל לטיפול המכאני בצנתור, מקבל החולה ברוב המקרים שתי תרופות נוגדות טסיות (חלק ממערכת קרישת הדם): האחת היא אספירין, והשניה פלביקס או אפיינט או ברילינטה. בנוסף לפי הצורך ניתנות תרופות מקבוצת חוסמי הבטא, מעכבי האנזים המהפך אנגיוטנסין, סטטינים ולעיתים תרופות נוגדות קרישה

לאדם שעבר אוטם לבבי סיכון גבוה פי שש לאוטם חוזר בהשוואה לאדם בן גילו עם אותם גורמי הסיכון, שלא עבר אוטם. לכן יש חשיבות גדולה למניעת אוטם נוסף בעתיד (מניעה שניונית). הטיפול מכוון לאיזון כל גורמי הסיכון עם דגש על הכולסטרול הרע (LDL) שצריך להיות פחות מ 55 מג/דל. כמובן שהמנעות מעישון, איזון לחץ דם וסכרת חשובים ביותר. פעילות גופנית גם היא מועילה מאד ומסייעת באיזון לחץ דם וסכרת. לכל חולה לאחר אוטם לבבי מומלץ להשתתף בתכנית שיקום לב, המוצעת על ידי רוב בתי החולים