תפליט פריקרדיאלי: מהו ואיך ניתן לטפל בו

תפליט פריקרדיאלי (Pericardial Effusion) הוא מצב בו מצטבר נוזל בין הלב לקרום המקיף את הלב. נוזל זה יכול להיגרם ממגוון סיבות, ובמצבים חמורים הוא עלול לגרום סכנת חיים. במאמר זה, נבחן את הגורמים לתפליט פריקרדיאלי, הסימפטומים, שיטות האבחון, ואפשרויות הטיפול.

מה הסיבות לתפליט פריקרדיאלי?

תפליט פרקרדאלי קטן ללא משמעות המודינמית הוא ממצא שכיח בבדיקות אקו. במידה ואין חשד קליני לתפליט, המטופל אי תסמיני ואינו סובל ממחלה זיהומית או דלקתית כלשהי, הרי שברוב המכריע של המקרים מדובר בתפליט פיזיולוגי שאינו מצריך טיפול   

תפליט פריקרדיאלי פתולוגי עלול להגרם בשל במגוון מצבים רפואיים:

1. זיהומים: דלקת קרום הלב (פריקרדיטיס) ויראלית, חיידקית או פטרייתיות עלולה לגרום להצטברות נוזל פרקרדאלי.
2. מחלת לב כלילית: בעקבות אוטם שריר הלב עלולה להופיע דלקת קרום הלב (תסמונת דרסלר) שלעיתים מלווה בנוזל פריקרדאלי. מצב דומה עלול להתפתח כסיבוך של ניתוח לב (מעקפים או מסתמי).
3. אי ספיקת כליות: תפקוד לקוי של הכליות המוביל לאי ספיקה כלילית קשה הגורמת לאורמיה עלולה לגרום להופעת נוזל פרקרדאלי
4. מחלות אוטואימוניות: מחלות בהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף למשל זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס) ודלקת מפרקים שגרונית, עלולות לגרום בין היתר גם לפריקרדיטיס עם הצטברות נוזל פרקרדאלי.
5. סיבה לא ידועה: נקרא תפליט פרקרדאלי אדיופטי שמאובחן לרוב בדרך במקרה. הנוזל הוא אי תסמיני ואין עדות למחלה זיהומית או אחרת.
6. גידולים: גרורות הפולשות לפריקרד עלולות לגרום להצטברות נוזל.
7. שונות: טראומה לבית החזה, דיסקציה של אבי העורקים, תת פעילות קשה של בלוטת התריס (מיקסדמה)  עלולות לגרום להצטברות נוזל פרקרדאלי.

סימפטומים של תפליט פריקרדיאלי

תפליט פריקרדיאלי עשוי להיות אי-תסמיני בשלביו המוקדמים, אך ככל שהנוזל מצטבר, עלולים להופיע סימפטומים כגון:

• כאבים בחזה: בדרך כלל כאב שמחמיר בנשימה עמוקה או שינוי בתנוחה.
• קוצר נשימה.
• תשישות: תחושת עייפות או חוסר אנרגיה.

אבחון תפליט פריקרדיאלי

1. חשד קליני לתפליט פרקרדאלי (בעקבות סימפטומים או ממצאי בדיקה גופנית מחשידים) מצריך בדיקת הדמיה כדי לקבל אבחנה ודאית.
2. בדיקות דימות: אקו לב = בדיקות אולטרסאונד (US) של הלב היא הבדיקה השכיחה ביותר לאבחון תפליט פרקרדאלי. בדיקות CT או MRI לקבל של הלב ובית החזה יכולות לאבחן תפליט פרקרדאלי ולעיתים לסייע גם באבחון סיבת התפליט.  

אבחון הגורם לתפליט הפריקרדיאלי

לאחר אבחון קיומו של תפליט פרקרדאלי יש לאבחן את הסיבה לתפליט.

האבחון מתבסס התמונה הקלינית, אמצעי הדמיה, בדיקות דם ובמידה והתפליט מנוקז גם בדיקות מעבדה של התפליט עצמו.

אפשרויות הטיפול

הטיפול בתפליט פריקרדיאלי, תלוי בגורם להופעתו, ובמצב המטופל:

1. מעקב: אם התפליט קטן ואינו גורם לסימפטומים, ניתן להסתפק בניטור המטופל.
2. תרופות: במידה והגורם לתפליט הוא מחלה דלקתית (פריקרדיטיס) טיפול בתרופות המפחיתות דלקת NSAIDs וכולכיצין עשוי להועיל. אם התגובה לתרופות אלה אינה מספקת ניתן להוסיף טיפול סטרואידי (פרדניזון) 
3. ניקוז התפליט (Pericardiocentesis): פעולה פולשנית בה מוחדרת מחט לחלל הפריקרד כדי לשאוב את הנוזל מהפריקרד. טיפול זה נדרש כאשר התפליט לוחץ ומפריע לתפקוד הלב ויש סכנה ליציבות המטופל.
4. ניתוח הסרת הפריקרד: במקרים לא שכיחים של ארועי פריקרדיטיס חוזרים עם הצטלקות הפריקרד והפרעה לפעולת הלב עקב כך ניתן להסיר את הפרקרד בניתוח. 

לסיכום

תפליט פריקרדיאלי עשוי להיות פיזיולוגי אך עלול להופיע עקב מחלות שונות. לכן על כל מטופל המאובחן עם תפליט פרקרדאלי לפנות ליעוץ רפואי. במידה ויתברר שהתפליט פתולוגי ניתן יהיה לאבחן את סיבתו ולטפל בהתאם.