הטכנולוגיות החדשות שמצילות רגליים מחיתוך – בלי ניתוח מסובך

בעשורים האחרונים, מספר החולים במחלות כלי דם היקפיים נמצא בעלייה מתמדת – בין אם בשל הזדקנות האוכלוסייה, שיעורי הסוכרת הגבוהים, או אורח החיים המערבי היושבני. אחד האיומים החמורים ביותר במצבים אלו הוא אובדן גפה, שמתרחש כאשר יש חסימה קשה בעורקי הרגליים, הפוגעת באספקת הדם לרקמות.

בעבר, מטופלים רבים במצב זה נזקקו לקטיעה של הרגל. אך היום, בזכות טכנולוגיות רפואיות מתקדמות, ניתן להציל רגליים – ולהחזיר מטופלים לתפקוד.

במאמר זה נסקור את הטכנולוגיות הפולשניות לטיפול במחלת עורקים היקפית.

חסימה בעורקי הרגליים – מדוע היא כל כך מסוכנת?

כאשר יש טרשת עורקים משמעותית ברגליים, הדם אינו מגיע לרקמות. תחילה מופיע כאב בעת הליכה (claudication), בהמשך כאב במנוחה, ובמקרים חמורים – פצעים שאינם מחלימים, נמק, ולעיתים אף צורך בקטיעה.

לכן, אבחון מהיר וטיפול יעיל הם המפתח להצלת הרגל.

צנתורים היקפיים

ניתן לפתוח עורק חסום ללא ניתוח, בעזרת צנתר – באופן דומה לצנתור לב. דרך חתך זעיר (במפשעה או ביד), מוחדר צינור דק אל תוך כלי הדם, באמצעותו ניתן:

• להרחיב את החסימה עם בלון (אנגיופלסטיה(
• להשאיר במקום ההרחבה תומכן (סטנט(

ההליך אינו מצריך הרדמה כללית, עם שחרור מוקדם מבית החולים.

שימוש בבלונים מצופי תרופה (Drug-Eluting Balloons)

בלונים אלה משחררים בעת ההרחבה חומר אנטי-שגשוגי, שמונע מהעורק להחסם מחדש בעקבות תהליך הריפוי של דופן העורק שמתרחש בחודשים שלאחר הפרוצדורה. מדובר בטכנולוגיה המפחיתה משמעותית את שיעורי החסימות החוזרות.

למי מיועדים הטיפולים הצנתוריים?

לא כל מטופל מתאים לטיפול בצנתור, ולעיתים יש צורך בניתוח מעקפים. אבל אצל מטופלים רבים עם מחלת כלי דם היקפיים, ניתן להציע חלופות זעיר-פולשניות, במיוחד כשמאבחנים בשלב מוקדם.

לסיכום

הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת היום להציל רגליים במצבים שבעבר הסתיימו בקטיעה. צנתור היקפי, בלונים מצופי תרופה וניתוחי מעקפים כולם עומדים לרשות הרופאים והמטופלים.

אבל כדי ליהנות מהם – צריך קודם כל לזהות את הבעיה בזמן.

ככל שהאבחנה מתקבלת מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי להציל את הרגל – ולחזור לחיים פעילים ובריאים.